התקפי פאניקה, הינם מצב חרדתי קיצוני שמשך הזמן שלו מדוד וקצר אשר לא עולה על יותר משעה. התחושות האופייניות לאדם השרוי במצב של פניקה הינן, תחושות של חוסר שליטה, חוסר אונים- "אני עומד למות". החרדה יכולה להיות חרדת מוות, או מוות נפשי: "אני מאבד את עצמי – אני משתגע". זוהי חוויה גופנית, מצוקה גופנית קשה. צריך לאשר לאדם את החוויה. התקף פאניקה זאת חוויה הבאה לידי ביטוי בתופעות גופניות: דפיקות לב, הזעה, תחושת חנק, הגוף זקוק לחמצן נשימת יתר ודופק מואץ. נשימת היתר מעמיסה חמצן לדם ויוצרת מצב של היפר ונטילציה. לאדם שנמצא בהתקף חרדה הנשימה מעלה את החרדה בחוזקה. לכן פעמים רבות, המטרה הראשונית, היא להסדיר את הנשימה. לנשום לתוך השקית. במקביל צריך לנשום עם האדם בצורה מוקצנת להאט את הנשימה. לעיתים מגע יכול לעזור. במצב הזה האדם מאבד קצת קשר עם המציאות הוא כל כך נסער שהיכולת לחוות את המציאות משתבשת.
התקפי פאניקה או התקפי חרדה, לרוב מגיעים דווקא במצב של רגיעה, ולא במצבים מלחיצים. לעיתים עולה פאניקה לילית – בה האדם קם מתוך שינה. הפאניקה אינה צפויה מראש, לא ניתן לדעת מתי תגיע והיא אינה קשורה לנסיבות ספציפיות. היא מופיעה דווקא בזמן שהאדם נינוח ומצוי במקום שהוא כלל אינו מצפה לו. מצב זה הוא למעשה השתלטות של מערכת העצבים האוטונומית. היא נכנסת לפעולה במצבי איום או מצוקה. מקובל לראות הפרעות חרדה כסוג של אזעקת שווא. תווך פעולתה של מערכת העצבים האוטונומית נע בין 45-50 דקות. במצב זה האדם מתמודד לא רק עם הפאניקה, אלא גם עם החרדה מפני החרדה (חרדה מהסימפטומים הגופניים של חרדה).
